דרמה משפחתית: היא טוענת שהיא המנכ"לית שמחזיקה את העסק

אני בעלים, מנכ"לית ועובדת בשטח. אני הכל עושה, בעלי רק מטייל כל היום

הבעל: אני הקמתי את העסק ואני מנהל אותו. אשתי רק חושבת שהיא מנהלת את העסק

אחרי 22 שנות נישואים, שלושה ילדים, בית משותף ועוד כמה שנרכשו להשקעה, עלו חיי בני הזוג על סרטון. הסיבה: האישה טוענת שבעלה לא עושה כלום, בטלן ובאיצטלה זו של הוא הבעלים, הוא גם מינה אותה למנכ"לית, אחראי על הכספים וספקים וכו.

האישה באמצעות עורכת הדין שרין סולן טוענת בין היתר כי בעלה הפך אותה לעבד. לא זו בלבד שהיא עובדת מול ההזמנות, היא עובדת מול הספקים, עושה סידורי עבודה, יושבת מול הבנקים, מנהלת את נכסי החברה, בעלה נעלם לימים שלמים כאילו העסק הזה לא שלו.

הבעל להגנתו טוען: "אני הקמתי את העסק ואני מנהל אותו. אשתי רק חושבת שהיא מנהלת את העסק. אני זה שדואג לתזרים המזומנים. אני זה שהצלתי את העסק בקורונה ובמלחמה. אני עושה את הכל ברמה האסטרטגית".

האישה לעומת זה סבורה כי בעלה לא עושה דבר. אחרי שנה וחצי של ויכוחים היא החליטה לעקוב אחרי בעלה ולנסות לברר לאן הוא נעלם ימים שלמים. יומיים חלפו והכל התברר "הבלש אפילו אמר לי בצחוק, את לא צריכה לשלם לי. הוא אפילו לא מסתיר את המאהבת שלו. הוא נפגש איתה בכל מקום. הוא חי איתה. הוא בצהריים, בבוקר ובערב איתה".

עו"ד סולן ביקשה מהאישה לתעד בחודשים האחרונים את אופי העבודה שלה בעסק המשותף. לעלות על הכתב ולהביא עדויות מעובדים בחברה. עכשיו האישה מבקשת שני דברים: צו הרחקה מהבית והתמחרות על העסק. "העסק הזה מחציתו שלי, אבל אני רוצה יותר. אסכים לשלם לו בשווה כסף 25 אחוזים משווי העסק". הבהירה האישה.

בני הזוג נשלחו ליישוב סכסוך. בפגישת המהות הראשונה דנו בסיכוי לחזור לשלום בית כשזה ירד מהפרק ניסו הצדדים להתדיין על הליכי הפרידה – ולמרות זאת נקבעה פגישת מהות נוספת. כדי לנסות להגיע לפשרות.